<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל"ז</h1>
<h2>דף עב.</h2>
דין המתנה עם חברו שאם ימכור את קרקעו לא ימכרנו אלא לו. תדע שזה התנאי הוא מאותן הנקראים אסמכתא וכבר פירשתיה בשער האסמכתא [שער י"ז] שלא תתקיים תנאי האסמכתא אלא כגון שפירש בו מעכשו, וכמו כן צריך להתנות בזה התנאי ושיאמר המוכר ללוקח הקניתיך מעכשו שדה פלונית בדמים כך וכך אם ארצה למוכרה ויקנו ממנו בכך, והתם הוי תנאו קיים דהיכא שקצץ לו הדמים כי האי גונא והוי אותו שדה ביד המוכר שהקנה אותו אליו התם הוא דהוי התנאי תנאי מקויים ואין לו למוכר הזה שימכור אותו שדה לשום אדם בעולם באלו הדמים אלא לאותו לוקח, ואם מכר אותו לאחר באותן הדמים ממכרו בטל אא"כ מכר אותה ביותר מאותן דמים שקצץ עם הלוקח הראשון דכל היכא שנמצא (ב"ה) [בה] יותר יש לו למוכרה למי שירצה וממכרו קיים לפי שלא עבר על תנאו דאלו תנאו היה על כך וכך דמים והרי מצא ביותר. ותדע שאם התנה התנאי ולא פסק לו דמים ידועים הרי זה אותו תנאי בטל ואף על פי שהוי השדה ביד המוכר שהתנה לו את התנאי או אי נמי שפסק לו את הדמים ולא הוי הקרקע ביד המוכר שהתנה לו את התנאי הרי אותו תנאי נמי בטל ויש לו לבעל השדה למכור אותה לכל מי שירצה ומי שלקחה ממנו הרי מקחו קיים, כדגר' בפרק השוכר [ע"ז ע"ב ע"א] ההוא דא"ל לחבריה אי מזביננא לה להאי ארעא לדידך מזביננא לה אזל זבנה לאיניש אחרינא אמר רב יוסף קנה קמא א"ל אביי והא לא פסק ומנא תימרה דכל היכא דלא פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. מאי הוי עלה כדאמרינן ודלמא חומרא דיין נסך שאני אמר רב חייא בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטוה מהא משך פועליו וחמריו לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק שניהם יכולים לחזור בהן פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולים לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהם יכולים לחזור בהן. אתחזי לן מהכא מאחר שהשיבו על זאת השאלה הא דמשך חמריו ופועליו דכל תנאי שאדם מתנה כהאי גונא צריך שיהא שם פסק דמים ושיהא החפץ ביד המוכר דהא לא קבל ממנו אותה תשובה דיין נסך שהוא פסק דמים בלבד שהרי השיבו ודלמא חומרא דיין נסך שאני משום הכי מועיל הפסק לבדו נמצא דכל תנאי לבדו על זה ענין אינו מועיל עד שיהא שם פסק דמים ויהא הקרקע ברשות מוכר. ומהיכא אמרינן דהיכא שמכרה המוכר ביותר מאותן דמים שפסק דהוי הממכר ממכר דגר' [שם] פרק השוכר את הפועל(ים) ההוא דא"ל לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזביננא לה במאה זוזי זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרה אמר רב כהנא קנה קמא. מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוה והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד. ואם התנה בשעת התנאי הריני מוכר לך אותה כדרך שישומו אותה שלשה בני אדם אם באו שלשה בני אדם, אפילו שלא שמו אותה [אלא] שנים מהם די לו בכך, אבל אם התנה בשעת התנאי הריני מוכר לך כדרך שיאמרו שלשה בני אדם לא הוי כלום עד שיהא דבור שלשתן שוה, אבל אם התנה הריני מוכר אותה כמו שישומו אותה ארבעה בני אדם או כמו שיאמרו ארבה בני אדם וה"ה ליותר מארבעה נמי צריך שיהיו שם ארבעה ושיהא דבורם שוה באותה שומא, ואם באו אותן בני אדם כלם והסכימה דעת כלם לשומא אחת ואמר המוכר אני רוצה שיבאו אחרים וישומו אותה שהן יותר בקיאים בשומא אין טענת המוכר טענה ואין חוששים לדבריו כדג' התם א"ל כדשיימי בתלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמרי תלתא, כדשיימי בארבעה עד דשיימי ארבעה וכ"ש היכא דא"ל כדאמרי בי ארבעה עד דאמרי בי ארבעה, כדשיימי בתלתא ואתו תלתא ושמוה ואמר ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי אמר רב פפא דינא הוא דעכב. מתקיף ליה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני קים להו טפי דלמא הני קים להו טפי. והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע.
